<h1>הפרדס לרש"י הלכ' חנוכה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שאילה זו מרבי[נו] יצחק, יורוני רבי[נו] ויאיר עינינו בדברי שאילתי. מי ששכח ולא הדליק נרות של חנוכה באחד מהלילות, ונזכר לו למחר מהו שידליק מיד כשנזכר או ימתין עד לערב (מדליקם) [וידליקם] עם אילו שידליק, או אינו צריך להדליק כלל ונדחה. וששאלת בנר חנוכה שלא הדליק בלילה, כך דעתי נוטה, כיון שלא הדליקה בלילה, שוב אינו צריך להדליק ודחוי [הוא], כדתנן, מצותה משתשק(ה)[ע] החמה ועד שתיכלה רוב רגל מן השוק, (דאמרו) [ואמרינן] דאי לא אדליק מדליק, דמשמע מיכאן ואילך לא עשה מצוה מן המובחר. בין כך ובין כך בלילה צריך להדליק ולא למחר ביום, משום פרסומי ניסא הוא. ובלילה (דאי לא) [דאיכא] נישפא הוה אור הנר פרסומי ניסא, אבל ביום דאיכא נהורא דיממא לא הוי אור הנר פרסומי ניסא, וכל שכן בשאר לילות דלא מדליק דעבר יומו ודחוי הוא. ועוד הילכתא כבית הלל, ואי הוה עביד [בשאר לילותא טובא וקא חזי ליה אינשי אמרי עובר על דברי חכמים] הוא, [הלכך הואיל ודחוי] דחוי. וממילא שמעת מי שהיה בדרך או מהלך בספינה ולא היה לו [נר] מה להדליק וכשחזר (ב)[ל]ביתו באמצע ימי חנוכה שאין לו להדליק [כי אם] מה שמדליקין [שאר] בני אדם [בביתם] באותו הלילה ולא יותר ומה שעבר דחוי הוא. אבל אעיקר זו שאלה יש לי לשאול אם חייב לברך שהחיינו או לאו. (מדאמרינן) [מי אמרינן] כיון דלא בריך בלילייא קמייתא הדר בעי לברוכי כדאמר[ינן] גבי יום טוב [עירובין מ' ע"ב] זמן אומרו אפי[לו] בשוק ואפי[לו] כל שבעה או דילמא כיון דלא בריך בל[י]ליא קמייתא בזמנו לא ליברוך כלל משום דאמרי חכמים [לקמן כ"ג ע"א] המברך בלילה הראשון מברך ג' (ת"ש) ורואה מברך שתים (נ"ר) מיכאן ואילך המדליק מברך שתים והרואה מברך אחת נסים. ואפי[לו] אותו שלא בירך לילה הראשון או שבא מן הדרך.
ת[נו] ר[בנן] נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, ואם דר בעלייה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו. אמר רב אחא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה, ואי איכא מדורה לא צריך, ואי אדם חשוב הוא א[ף] ע[ל] ג[ב] דאיכא מדורה צריך נר אחרת להשתמש.
לא הצדיקו ולא הספידו בחנוכה ואמר[ו] שכבר רבינו ליאונטי[ן] הכהן נ"ע הספיד על חכם.
<h2>דף כב.</h2>
אמר רב נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים. [ו]היכא מנח ל[י]ה, רב אחא בריה דרב[א] אמר מימין ורב ירמיה אמר משמאל, והלכתא משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין ובעל הבית נכנס בטל[י]ת מצוייצת ביניהן. אמר רב יהודה אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה.
<h2>דף כג.</h2>
ומאן דמדליק נר חנוכה מיחייב לברוכי ומאן דחזי מחייב לברוכי. מאי מברך. אמר רב יהודה יום ראשון המדליק מברך שלשה והרואה מברך שתים, מיכאן ואילך המדליק מברך שתים והרואה מברך אחת. מאי מברך, להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים ושהחיינו. [והרואה מברך שתים ברוך שעשה נסים וברוך שהחיינו] והני מילי יום ראשון. הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדל[י]קה, דאמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה [א"ר זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא] בתר דנסיבי (אמרינן) [אמינא] השתא לא צריכנא משום דמדליקי עלי בגו ביתא. אמר רב הונא נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם. אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות כופה עליה כלי ועולה לכמה בני אדם, למנין פתילות, לא כפה עליה כלי נעשית כמדורה, ואפי[לו] לאדם אחד אינו עולה. אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים, משתי רוחות, צריכה שתי נרות, אבל מרוח א[חד] לא. והיכא דקא בעי אדלוקי נר חנוכה ונר דשבתא, ברישא מדליק דחנוכה והדר מדליק דשבתא. דאי מדליק דשבתא איתסר ליה לאדלוקי דחנוכה, דהא קיבלה לשבתא עילויה.
שני בעלי בתים היו בבית אחד והצריכן רבי[נו] דוד הלוי נ"ע להדליק [שתי נרות] זה בפתח זה וזה בפתח אחר. אבל [שאר] רבותינו אומר[ים] אין צריכין אלא בפתח אחת להשתתף ביחד.
<h2>דף כד.</h2>
איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון, כיון דמדרבנן [הוא] לא (מברכינן) [מדכרינן] או דילמא משום פרסומי [ניסא] (מברכינן) [מדכרינן]. אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונא אינו מזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה. הלכך דאישתלי ולא אידכר על הנסים לא איכפת ליה. רב הונא איקלע לבי ריש גלותא סבר לאדכורי בבונה ירושלים, אמר ליה רב ששת כתפלה, מה תפלה בהודאה אף ברכת המזון בהודאה.
ומזכירין בשל חנוכה במוספין, בין בשבת בין בר[אש] ח[ודש], מאי טעמא, יום הוא שנתחייב בד' תפלות.
